אולשר ואח' נ' נגב קרמיקה בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בטענה להפרת הסכם לאספקת מוצרי קרמיקה.

בהתאם להזמנה מיום 27.11.08 רכשו התובעים מהנתבעת מוצרי קרמיקה במסגרת שיפוץ אשר ערכו בדירה אותה רכשו. בהזמנה זו פורטו המועדים המיועדים לאספקת המוצרים, עלותו של כל מוצר וכן פירוט כל אחד מהמוצרים. לפי הנקוב בהזמנה, יועדו המוצרים להיות מסופקים לתובעת בתאריכים שונים, עד ליום 30.12.08. אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר חתימת ההזמנה ובתיאום עם הקבלן אשר ביצע את השיפוץ עבור התובעים, נדחה מועד האספקה ליום 8.01.09. אין מחלוקת בין הצדדים אף על כך שבמועד זה אכן סופקו לתובעים כמעט כל המוצרים המפורטים בהזמנה, אך למעט מספר פריטים. חלק מאותם פריטים שלא סופקו ביום 8.01.09 סופקו כעבור מספר ימים ואין הם רלוונטיים לתביעה. תביעה זו עוסקת אך ורק באריחי קרמיקה אשר נכללו בהזמנה בהיקף של 2.72 מ''ר ובעלות כוללת של 242.08 ש''ח. אריחים אלו לא סופקו לתובעים במועד אשר נקבע, כאמור, ולא סופקו בכלל באשר התובעים ביטלו בסופו של דבר את הזמנתם. לנוכח אי אספקת אריחים אלו הוגשה התביעה.

לטענת התובעים, אריחים אלו נועדו לריצוף בחדר האמבט בביתם וכחלק מהשיפוץ. העיכוב באספקת אריחים אלו גרר בהכרח עיכוב בשיפוץ כולו. תחילה, טוענים התובעים, נאמר להם שאריחים אלו יסופקו ביום 24.01.09 והם אף נערכו להתאמת מועד זה עם המשך השיפוץ. לו היו מסופקים האריחים במועד זה, לא היה נגרם כל נזק. כך טוענים התובעים. אולם, בסמוך למועד המיועד לאספקה התברר להם כי הנתבעת איננה מתכוונת לספק את האריחים הללו גם במועד הנדחה, מועד אשר התברר שנופל על יום השבת. כאשר נודע לתובעים כי האריחים לא יסופקו אלא רק בתחילת פברואר 2009, לא נותרה להם ברירה אלא לכתת רגליים ולתור אחר אריחים חלופיים. כך עשו התובעים ובסופו של דבר נרכשו אריחים חלופיים ביום 28.01.09 במקום אחר ובוטלה ההזמנה של האריחים הללו מן הנתבעת. לנוכח זאת, טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את התחייבותה כלפיהם וגרמה להם לנזקים הנובעים כולם מעיכוב בהשלמת שיפוץ הדירה. שיפוץ אשר הם תכננו לסיים בסוף פברואר 2009 הסתיים בפועל רק ביום 8.03.09. טוענים התובעים כי עיכוב זה גרם להם לנזק בסך 1,300 ש''ח בגין עיכוב מסירת הדירה על ידי הקבלן, 2,500 ש''ח בגין דמי שכירות בדירה הישנה, 300 ש''ח תשלום לשמרטף, 900 ש''ח בגין 4 ימי חיפושים אחר אריחים חלופיים ו-3,000 ש''ח נוספים בגין עוגמת הנפש.

הנתבעת מצידה איננה מכחישה בעיקרן את העובדות הנטענות. הנתבעת מפנה לתנאי המכירה הכלליים במסגרתם קבוע סעיף המבהיר ללקוח אפשרות לעיכוב באספקה של המוצרים המבוקשים ומסבירה כי העיכוב באספקת האריחים נשוא התביעה נבע בתקלות בייצור. עוד טוענת הנתבעת, כי במהלך ינואר ואף פברואר 2009 רכשו התובעים מוצרים נוספים, דבר המעיד על עיכוב בעבודות השיפוץ. הנתבעת מוסיפה ומצביעה על כך שלא הוצגו כל ראיות לנזקים הנטענים.

התובעת 1 העידה בפני ושני הצדדים סיכמו טענותיהם בקצרה.

למעשה, למעט לעניין הנזק הנטען, אין מחלוקת בין הצדדים אודות העובדות והמחלוקת הינה משפטית גרידא, כאשר התובעים טוענים להפרת התחייבויות הנתבעת והנתבעת מכחישה זאת.

בכתב ההזמנה של המוצרים מהנתבעת פורטו תאריכי האספקה המיועדים, אולם בתנאי המכירה הכללים מודגש, בסעיף 3, כי מועדי האספקה שנקבעו "הם משוערים בלבד". עוד מודגש כי על הלקוח לקחת בחשבון "כי ייתכנו איחורים באספקה" בין היתר עכב תקלות או בעיות דומות, אשר אינן בשליטת הנתבעת. אין ספק איפוא, כי התובעים היו מודעים ולכל הפחות חייבים היו להיות מודעים לתנאי התקשרות אלו עם הנתבעת. כאשר טוענים התובעים לחלון זמן קצוב לעריכת השיפוצים, שומה היה עליהם גם להיערך לאפשרות לעיכוב באספקת המוצרים.

בסופו של יום, גם לטענת התובעים, העיכוב בגינו הוגשה תביעה זו מתייחס בסך הכל לפריט אחד בודד מתוך פריטים רבים, ואשר ערכו כמעט בטל בשישים ביחס להיקף ההזמנה. מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה עיכוב זה נבע מתקלות אשר לא היו בשליטתה וכאשר חזקה על התובעים כי צריכים היו להיות מודעים לעיכוב האפשרי, אינני סבור כי יש לתובעים זכות לבוא חשבון עם הנתבעת בגין איחור זה.

זאת ועוד, אי אפשר שלא להעיר לאופן תיאור הנזקים על ידי התובעים. טוענים התובעים כי העיכוב באספקת אריחים אלו, הוא ולא אחר, הוא אשר הביא בסופו של דבר לעיכוב של 10 ימים במסירת הדירה. כך בדיוק כתוב בכתב התביעה. בפועל, האריחים נשוא התביעה סופקו לבסוף לתובעים כ-5 ימים בלבד לאחר המועד המיועד, אף התובעים עצמם טענו בעדותם כי נכנסו לדירה 8 ימים בלבד לאחר המועד המיועד ובכלל מתברר כי השיפוץ בדירה נמשך למעלה מחודש ימים לאחר שכבר סופקו האריחים החלופיים לתובעים. לא זו בלבד איפוא, שלא הוצגה ראיה לקשר סיבתי כלשהו בין העיכוב באספקת האריחים לבין העיכוב בהשלמת השיפוץ, מתברר מהראיות כי ספק אם היה בכלל קשר שכזה בנסיבות העניין. בסופו של דבר, נראה כי התובעים עוררו מהומה רבה בגין עניין אשר בסופו של יום לא היה מהותי להשלמת השיפוץ ומן הראוי היה כי הצדדים יגיעו לכדי הסדר ביניהם, זה מכבר.

לנוכח כל האמור לעיל, אינני סבור כי התובעים זכאים לפיצויים כלשהם מהנתבעת ואולם, במכלול הנסיבות, אף אינני רואה לנכון לחייב מי מהצדדים בתשלום הוצאות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ט"ו אלול תש"ע, 25/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן